ניהול עסק במצב מלחמה מציב בפני המנהל אתגר כפול: להנהיג את העובדים תוך אמפתיה לחרדות ולקשיים, ולהשתדל למזער את הפגיעה בשגרת העבודה ובתפוקה. וזה עוד לפני ההתמודדות עם לחציו האישיים והחשש למשפחתו

צבע אדום! צבע אדום! חתכה התרעת החירום את האוויר הדומם עד אותו רגע במפעל המלוחים של שטראוס בשדרות. 15 עובדות מפעל האריזה הובהלו בריצה אל המרחב המוגן. תוך שניות, כנשות קומנדו מתורגלות, הגיעו 15 העולות החדשות מרוסיה ומאתיופיה אל המחסה והחלו בתרגילי ההרפיה שהתאמנו בהם למצבים דומים. לאט לאט החלו קולות שירה מפלחים את המרחב המוגן. נשים אתיופיות נשאו קולן בשירים רוסיים על מנת להרגיע את החברות לרצפת האריזה, ואלו בתמורה זמזמו להן נעימות אתיופיות. אם זו לא היתה מלחמה, זה היה נוגע ללב.

מבין הסיטואציות השונות שעלולות לתקוף אתכם במקום העבודה זו אחת הנדירות שבהן. עובדים ומנהלים בערים כמו אשדוד ואשקלון מוצאים עצמם בימים אלו נתונים תחת איום ממשי של טילים. למנהלים מתעוררת בעיה ניהולית שמעולם לא הכירו, והעובדים, שהחשש הכי גדול שלהם היה תעסוקתי, מתמודדים עם חרדה קיומית.

 

מרגישים בבית

בחברת השבבים Numonyx התמודדו עם סיטואציה דומה ב־1991, במלחמת המפרץ, וב־2006, במלחמת לבנון השנייה, כשעבדו במסגרת אינטל בחיפה. מאז פיתחו מתודולוגיית פעולה למצבי חירום, כך מספר מנכ"ל החברה, היושבת כיום בקריית גת, יונתן ונד. לדברי ונד, "להבדיל ממקרים שבהם לעובדים יש מקום מפלט כלשהו בבית הנחשב למקום מוגן, או לחלופין במקרים שהעבודה ממוקמת מחוץ למרחב האיומים, הרי שהפעם מדובר על משהו מאוד ייחודי. רוב אוכלוסיית העובדים שלנו גרה בדרום, ולכן אין הפרדה בין התחושה בבית לבין זו שבעבודה".

כמי שמורגל במצבי חירום הוא מצויד במתודולוגיה מוסדרת: "במצב חירום אנחנו מפעילים את ה־EOC, Emergency Operation Center. יש לנו תרגולת טלפונית לצוות המנהלים הרלבנטי ותרגלנו אותה בשבוע שעבר. זה עובד כך: מעלים על הטלפון את מנהלי התפעול, מנהלי ההנדסה, מנהלת משאבי אנוש ומנהלת התקשורת, ומחליטים כיצד פועלים בסיטואציה שלפנינו. לאורך השנה תרגלנו את עצמנו והדרכנו את כל המנהלים איך להתמודד במצבי חירום שונים, איך מזהים לחץ בקרב העובדים ואיך מטפלים בו. בכל קומה במפעל יש כמה ממ"דים וחדרים שמוגדרים כאזורים מוגנים. הקמנו שמרטפייה במסגרת המפעל באזור מוגן שאושר על ידי פיקוד העורף, ואנו מספקים שם פעילות מובנית לילדים. אנו עוקבים אחרי עובדים שקיבלו צווי 8 ויוצרים קשר עם העובד והמשפחה כדי להביע תמיכה".

מהי הגישה שלכם לעובדים שנעדרים מהעבודה?

"כעיקרון אנו מעודדים את העובדים לגישה של 'עסקים כרגיל' כל זמן שאין שום סיכון. אנו ממליצים לבוא למקום העבודה, כי מסגרת יכולה להועיל לעובדים, ולא רק בשמירה על ביטחונם. מובן שעובדים שיש להם קושי ברמה האישית יכולים להגיע לפתרון עם המנהל הישיר. לחלק מהעובדים ישנה אפשרות לעבוד מן הבית, אך לעובדי רצפת הייצור אין אפשרות כזאת".

אילו אמצעים נוספים דרש מכם המצב הנוכחי?

זיהינו בעיה בהסעות של עובדים למפעל, ומאחר שההסעות אינן ממוגנות שינינו מיקום של חלק מתחנות האיסוף. מצאנו שהתקשורת לא היתה מספיק פרטנית, והחלטנו לפנות לעובדים מדי יום, וגם את נוהלי הפינוי עוד עלינו לשפר".

במפעל המלוחים פריטו־ליי של שטראוס בשדרות עובדים כ־220 איש, שמתורגלים בחוויית ההתמגנות והפינוי במהלך יום העבודה, אך לבהלה וללחץ כנראה אי אפשר להתרגל. "תופעות שונות של לחץ מופיעות בקרב העובדים לאור המצב", אומרת ליאת מסד, מנהלת משאבי אנוש בחברה, "אחת הנפוצות היא קשיי נשימה, קוצר נשימה או היפר ונטילציה. התחושה המאפיינת תקופות כאלה היא חוסר שליטה, ולשם התמודדות איתה שכרנו את שירותי חברת קורפוס, שמעבירה את העובדים סדנאות של התגוננות בשעת חירום. מי שמבקר במפעל גם בימי רגיעה יכול לראות עובדים מתרוצצים עם אלונקות בחצר המפעל. העובדים מחולקים לצוותי חירום, הם יודעים היכן ערכות העזרה הראשונה, וכל זה מגביר את תחושת הביטחון. כמובן, קיים גם קשר הדוק לביטחון הפיזי של העובדים, ולשם כך השקענו במיגון המפעל ובמיגון חדר האוכל".

שגרת ההכנות נובעת מכך שעובדי המפעל, ברובם תושבי שדרות, חיים במצב של לחץ כבר שנים ארוכות. "דווקא בתקופות ההפוגה מתקיימת פעילות לעובדים, כשהם יותר פנויים להכיל. אנו מקיימים מפגשי הדרכה ארוכים ועמוקים עם פסיכולוגים ורואים את התוצאות היום", אומרת מסד.

חוסר שליטה

השעה היא 21:00, השמש שקעה מזמן, וד"ר רוני ברגר, מנהל השירותים הקהילתיים בנט"ל (נפגעי טראומה על רקע לאומי) נוסע במכוניתו אל המשפחה הבאה שעליו לבקר בעוטף עזה. מתברר שהוא עושה גם ביקורי בית. "התנהגותם של עובדים תלויה מאוד במיגון מקום עבודתם. ישנם מפעלים מאוד לא מוגנים, ואילו במפעלים כמו שטראוס יש לאן לרוץ בתנאים סבירים ובזמן סביר. המיגון הפיזי מקטין את התגובות הפיזיות שניתן למצוא בזמנים כאלה, כמו קוצר נשימה, כאבי ראש ובטן, מתח בגוף, ובעיקר עובדים לא מרוכזים. הסימפטומים מופיעים כשיש איום – התרעת צבע אדום. הבהלה אורכת כמה שניות, לעתים יש רעידות בגוף והתפרצויות בכי. אני עוסק בלימוד מנהלים איך לתמוך בעובדים כדי ליצור מצב של נורמליזציה ולחזור בהדרגתית לתפקוד מלא. מעבר לכוס מים ואחיזה ותמיכה בגוף, מדובר בחזרה לעבודה".

ברגר רווי הניסיון מכל חלקי הארץ מסביר כי מה שמלחיץ יותר מכל את העובדים אינו שלומם שלהם, אלא דווקא שלום מי שאין להם שליטה עליו, כמו הוריהם או ילדיהם. משום כך רואים תופעות כמו היעדרות מהעבודה או חוסר ריכוז בולט. "לשם התמודדות עם מצבים כאלה יש לאפשר לעובד להתאוורר. בסדנאות הפגה והרגעה אנו מדברים על דרכי התמודדות ומציגים להם דרכים קונקרטיות – איך להשתמש בנשימה סרעפתית, לכווץ ולשחרר את הגוף, לבטא רגשות באמצעות תנועות גופניות. זה לא ספורט, אלא דרכים ספציפיות להפעיל שרירים באופן שמשחרר רגש".

 

איך מתמודדים עם עובד שמבקש ללכת הביתה?

"אם מאפשרים לו ללכת הוא מרגיש עוד יותר שאינו מסוגל לעמוד במטלות העבודה. מוטב להשאירו בחדר נוח במקום העבודה ולעזור לו להירגע. מובן שיש היעדרויות מטעמים טכניים, כמו קושי למצוא סידור פרקטי לילדים. במפעלים שאיתם אני עובד אני מוצא שיש רגישות עצומה מצד מנהלים, עד כדי כאלה שמוכנים לסגור קו ייצור אם העובדים מפחדים להישאר ולעבוד. עם זאת אני עדיין דוגל בחזרה לשגרת עבודה לשם הבריאות הרגשית".

 

איך מחזירים עובדים לריכוז?

"הפסקות יותר תכופות, משמרות יותר קצרות, אוורור, שיחות שיוזמים המנהלים על מה קורה בבית העובד. ועדיין חלק מן העובדים פשוט יהיו פחות מרוכזים, אין קסמים בעניין הזה. צריך לצפות פחות מהעובדים".

אמנם בונים על החוזק והתמיכה של המנהלים, אך כיצד תומכים במנהלים?

"למנהלים יוצרים קבוצת תמיכה חברתית. גם ברמה הפרקטית של עזרה אחד לשני, וגם ברמת העבודה – איך חיים עם הקונפליקט של האחריות על חברה יצרנית מול עיכוב בייצור לאור התחשבות בעובדים. המתח בתקופה כזאת הוא אדיר. עובדים שנותנים להם את הבחירה אם לעבוד או להישאר בבית נמצאים בסיטואציה של לויאליות כפולה: נאמנות למקום העבודה מול החשש למצב המשפחה. אצל המנהלים הלויאליות היא משולשת – הבוס מעליהם, העובד מתחתם וישנה גם המשפחה האישית. במצבים כאלה יש ליצור תנאי אוורור בתוך מקום העבודה, כמו קבוצות, כאמור, וגם מחוצה לו – חופשות".

גזרת הניהול במצבים מלחמתיים דורשת הרבה יותר מחובשי כיסאות אלו. "כמנהל חייבים לשמור על קור רוח, וככל הניתן להמשיך את שגרת הניהול באופן נורמלי. עם זאת ובאותה נשימה, להקפיד על קיום הוראות של גורמים מוסמכים בלי לאלתר וללא פרשנויות וקיצורי דרך", אומר דורון אפרתי, מנכ"ל ובעלי הד און, משרד שעוסק בייעוץ עסקי אסטרטגי ושיווקי. "פיקוד העורף במקרה זה הוא בר סמכא, והוא שמחליט אם לסגור את המפעל. במלחמת לבנון היו מי שהחליטו על דעת עצמם לפתוח את המפעל, וזה אסור שייעשה". ואכן פיקוד העורף הוציא הנחיות באתר המחייבות את המפעלים שפותחים דלתם בימים אלו להכיל מרחב מוגן לעובדיהם.

http://www.calcalist.co.il/articles/0,7340,L-3183662,00.html

שיתוף הכתבה